יומני היקר פרק 54 מצליחה להתחמק מלספר |
|
לירון- אז כן יש משהו! את כן עצבנית! אני- לא אני לא עצבנית, אבל אם תמשיך ככה בקרוב מאוד אהיה. לירון- נו מה הדבר החשוב? ואת מוכנה להסתכל עלי? לא אני לא מוכנה, אני חושבת, אבל שכחתי שהוא מסוגל לקרוא את מחשבותיי. לירון- את מוכנה או לא? רגע, הוא לא שמע אותי? אני מנסה לראות מה קורה לו בראש, ואני רואה רק מחשבות עלי, על ג'וני, על הדברים הרגילים. אבל כלום עלי לא מסכימה להסתכל עליו. הוא לא שמע. לא הייתה לו גישה לכך. אין לו מושג. לירון- ניקול! את פה? ספרי לי! אני- תגיד, איך זה שאתה לא יודע כבר? אתה הרי אמור לדעת הכול עלי. כול מה שאני יודעת. כול מה שאני חושבת. אז מה שונה פה? הוא ממלמל את המילה אמור ואז מגרד את ראשו, וזה אומר שני דברים. או שהוא לא יודע. או שהוא נואש ביותר לא לספר לי. לירון- אממ... טוב... את מבינה... את... איך אומרים את זה.... את.... מיוחדת. סוג של. אני יודע כל דבר על כולם מבית הספר. אפילו קצת על ג'וני. אבל עליך.... אני לא יודע כלום. אני בקושי ויודע מה את חושבת. אני יכול לשמוע מה את חושבת כשאחד: את ישנה או מעולפת או משהו כזה... ושתיים: כשאת רוצה שאני אשמע. אני שולטת בזה? לירון- כן את שולטת זה. למשל את זה רצית שאשמע. גם אם את לא מודעת לזה. אני- וואו וואו וואו, עצור הכל. איך זה שאני שומעת רק חלק מהמחשבות שלך ולא את כולם? לירון- זה קצת יותר מסובך..... הנה זה שוב מתחיל.... אני חושבת. שוב אותו סיפור שבטוח לא יהיה הגיוני ושוב ישאיר אותי עם טריליון שאלות. כמובן. לירון- הפעם זה לא אהיה ככה. הפעם אני לא ישאר מסתורי. אני אספר לך הכל על האמת. מבטיח.
לירון- אז כן יש משהו! את כן עצבנית! אני- לא אני לא עצבנית, אבל אם תמשיך ככה בקרוב מאוד אהיה. לירון- נו מה הדבר החשוב? ואת מוכנה להסתכל עלי? לא אני לא מוכנה, אני חושבת, אבל שכחתי שהוא מסוגל לקרוא את מחשבותיי. לירון- את מוכנה או לא? רגע, הוא לא שמע אותי? אני מנסה לראות מה קורה לו בראש, ואני רואה רק מחשבות עלי, על ג'וני, על הדברים הרגילים. אבל כלום עלי לא מסכימה להסתכל עליו. הוא לא שמע. לא הייתה לו גישה לכך. אין לו מושג. לירון- ניקול! את פה? ספרי לי! אני- תגיד, איך זה שאתה לא יודע כבר? אתה הרי אמור לדעת הכול עלי. כול מה שאני יודעת. כול מה שאני חושבת. אז מה שונה פה? הוא ממלמל את המילה אמור ואז מגרד את ראשו, וזה אומר שני דברים. או שהוא לא יודע. או שהוא נואש ביותר לא לספר לי. לירון- אממ... טוב... את מבינה... את... איך אומרים את זה.... את.... מיוחדת. סוג של. אני יודע כל דבר על כולם מבית הספר. אפילו קצת על ג'וני. אבל עליך.... אני לא יודע כלום. אני בקושי ויודע מה את חושבת. אני יכול לשמוע מה את חושבת כשאחד: את ישנה או מעולפת או משהו כזה... ושתיים: כשאת רוצה שאני אשמע. אני שולטת בזה? לירון- כן את שולטת זה. למשל את זה רצית שאשמע. גם אם את לא מודעת לזה. אני- וואו וואו וואו, עצור הכל. איך זה שאני שומעת רק חלק מהמחשבות שלך ולא את כולם? לירון- זה קצת יותר מסובך..... הנה זה שוב מתחיל.... אני חושבת. שוב אותו סיפור שבטוח לא יהיה הגיוני ושוב ישאיר אותי עם טריליון שאלות. כמובן. לירון- הפעם זה לא אהיה ככה. הפעם אני לא ישאר מסתורי. אני אספר לך הכל על האמת. מבטיח.
|
|
|
|
|
|
| גרררררררררררררררררררררררררררררר! המשך *~* (פנקייק+נאמ נאמ) |
|